שלו נ' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.ביום 25.7.10 התובעת אישה בת 70, יצאה מדירתה בבית משותף ברח' ארליך שמחה בנתניה ולדבריה:

"הגעתי ללובי של המעלית והחלקתי על הפנים כנראה שהיה שם מים, זה היה בתוך הלובי יצאתי מהמעלית ועשיתי מספר צעדים..." (עמוד 1 לפרוטוקול שורות 17 – 19).

כתוצאה מהנפילה התובעת נפגעה. באותו ערב ביקרה אצל רופא המשפחה אשר שלח אותה לבדיקת c.t (ראש). התובעת נפגעה בפנים ובשיניה. בבדיקה אובחנה שטפי דם תת עוריים בלחי שמאל, שריטות ושטפי דם תת עוריים ברגל ימין.

נגרמו לתובעת שברים רבים בגשר חרסינה קידמי 23 – 13 ולא היה מנוס שלא להחליף את הגשר הקיים בחדש וכמו כן היה קיים צורך במבנים יצוקים 23 – 13. כתוצאה מהאמור התובעת שלמה 9000 ₪ עבור טיפול שניים. כמו כן היו לה כאב וסבל משמעותיים. כמו כן לא הייתה יכולה לעבוד זמן מה.

2.התובעת עותרת בפני לפיצוי בסך 31,000 ₪. כנגד הנתבעת 2 שהיא חברת הביטוח שסיפקה כיסוי ביטוחי לנזקי צד ג' לוועד הבית, ואף כנגד הנתבעת 2 שהיא חברה שמספקת שרותי ניקיון בבית המשותף - ולפי הטענה בסעיף 4 לכתב התביעה "ביצעה ניקיון בבניין בו נפלה ונחבלה התובעת ואשר ככל הנראה הינה אחראית לקרות התאונה עקב שימוש מוגבר בחומרי ניקיון ופוליש או רטיבות שלא דאגה לייבשה כראוי".

3.הנתבעת 1 התנגדה לניהול הדיון במסגרת תביעה קטנה – ובתחילת הדיון הובהר לתובעת על ידי בית המשפט כי בדרך כלל לא מנהלים תביעה לנזקי גוף בפורום זה. אולם התובעת הסכימה לנהל את הדיון בבית משפט זה והבינה למשמעות והשלכות של החלטה זו (ראה עמוד 1 לפרוטוקול שורות 13 – 14).

לגופו של עניין הנתבעת 1 טענה שלא היה בחדר המדרגות או בסביבה כל מפגע או מכשול.

לחילופין טענה הנתבעת 1 כי האירוע התרחש מחמת רשלנותה של התובעת.

הנתבעת 2 טענה בין היתר כי היא אינה קשורה לתאונה וככל שנגרמה התאונה היא תוצאה של רשלנותה של התובעת ולא של מעשיה או מחדליה של הנתבעת 2.

4.לאחר ששמעתי את טענת הצדדים החלטתי לדחות את התביעה ולהלן הנימוקים לכך.

1.ליבי עם התובעת .אין ספק שביום האירוע נפלה ונפגעה קשות, וכתוצאה מהתאונה זו נגרמה לה נזקים כספיים וכאב וסבל.

2.אולם גם התובעת, ברוב הגינותה אינה יכולה להצביע על כך שהיה במקום מפגע או מכשול כתוצאה ממחדל או מעשה רשלני של הנתבעות או מי מהן. טענתה הייתה בגדר השערה בלבד שנפלה כתוצאה ממכשול. "כנראה היו שם מים".

3.נציג וועד הבית מר גדי אמזלג הגיע מקום האירוע בערך בין 10:00 עד 10:30 וראה במקום זוג משקפיים וטיפת דם. העד שם לב שהרצפה במקום הייתה יבשה לגמרי.

4.נציג הנתבעת 2, מר אלכנסדר אילטום מסר לבית המשפט כי בדרך כלל אנשי הניקיון מגיעים לבניין בשעה 06:30 בבוקר וחייבים לסיים את עבודתם עד 08:30. אין כל ראיה שהיה משהו חריג ביום התאונה אם כי אילטום טען שלא קיבל כל התראה על אירוע אלא בשנת 2012 בינואר, כשנה וחצי אחרי האירוע.

5.מכל האמור מסקנתי היא שאין בפני כל ראיה התומכת בטענת התובעת שנפלה כתוצאה ממפגע או מכשול במקום.

6.אין די בעצם נפילתה של התובעת במקום להטיל אחריות על הנתבעות או מי מהן. בית המשפט העליון קבע מספר פעמים כי נפילה היא תופעה טבעית שחיי חברה מתוקנים מכירים בה, ואין די בעצם הנפילה לקבוע שהמחזיק המקום שבו אדם נפל אחראי לנזק הנופל.

אשר על כן אני דוחה את התביעה. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, ט"ו אדר תשע"ג, 25 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: